הגה"ק בעל טל חיים מליסקא זי"ע איז געווען דער ממלא מקום וממשיך דרכו פון זיין הייליגן שווער הרה"ק בעל אך פּרי תבואה מליסקא זי"ע און איז בשעתו געווען מפורסם מיט זיינע דאָפּלטע כוחות, סיי אַלס גאון אדיר וחריף בתורה אשר כל רז לא אניס לי' און סיי אַלס צדיק וקדוש ופּועל ישועות בקרב בארץ. אַלע צדיקי דורו האָבן אים זייער געשעצט און מעיד געווען אויף זיינע גרויסע כוחות בכפליים מיט זיין גאונות אדירה בתורה און מיט זיין כח פון צדיק גוזר והקב"ה מקיים

כ"ק אדמו"ר הרה"ק רבי חיים פריעדלאנדער זי"ע האדמו"ר מליסקא נולד בשנת ת"ר בערך לאביו הגה"ק רבי משה זצ"ל אב"ד קליינווארדיין, בבחרותו למד אצל הגאון רבי מאיר פערלס זצ"ל אב"ד קראלי, נשא זוגתו בת הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זי"ע בעל אך פרי תבואה, חיבר ספר טל חיים והברכה על סוגיות הש"ס וטל חיים על התורה ומועדים, כשנפטר חותנו מילא מקומו כהאדמו"ר מליסקא, נפטר ט' אייר תרס"ד לפ"ק, ומנו"כ באהל אדמור"י ליסקא ליד חותנו הגדול, נערץ אצל כל גדולי דורו, ונתפרסם כגאון וחריף בתורה אשר כל רז לא אניס ליה, ופועל ישועות בקרב הארץ, ואלפים מישראל נהרו על ציון קדשו מדי שנה בשנה אחר פטירתו להושע בדבר ישועה ורחמים.

*

סיפר כ"ק אדמו"ר מהיבנוב שליט"א מה ששמע מפ"ק אביו כ"ק אדמו"ר רבי יוזפא מליסקא זי"ע לספר, דכשדיברו להרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זצ"ל בעל אך פרי תבואה שידוכין ונכבדות עבור בתו ע"ה עם הרה"ק רבי חיים מליסקא זצ"ל בעל טל חיים והברכה, ושיבחו לפניו שהוא בן הגה"צ רבי משה זצ"ל אב"ד קליינווארדיין, וחוטר מגזע המהרש"א ז"ל, והבחור בעצמו הוא תלמיד חכם עילוי וחריף, רצה בעל אך פרי תבואה לברר אם אמת וכנים הדברים מה שמדברים ומשבחים הבחור הלז, ולמטרה זו, שלח שני שליחים שיסעו לעירו של הבחור, וידברו ויפלפלו עמו בדברי תורה כדי לתהות על קנקנו, ואח"כ יחזרו אליו, וכשישמע מפיהם מה טיבו של הבחור כבר ידע מה לעשות.

והנה אחד מן השליחים היה גאון וגדול בתורה מגדולי חסידיו המובהקים, והשני היה אחד מחסידיו הנאמנים אבל לא היה בר הכי כל כך, והעיקר הלך רק כדי ללות את הראשון. אולם כשהגיעו השליחים לעיר מגוריו של הבחור, נחלה פתאום השליח הראשון התלמיד חכם, ולא היה יכול להמשיך בדרך ולקיים השליחות שהטיל עליו רבו, והנה השליח השני אף שלא היה תלמיד חכם אבל בכל זאת רצה לקיים ולהמשיך בשליחות של רבו, על כן אמר לו השליח הראשון: "הנה אין אני רוצה שרבינו ימתין עלינו, ולכן לך אתה קודם מלפני, דבר אתו בדברי תורה, ואחר כך כשאחזור לבריאותי אחר יום או יומיים, גם אני אשלים עליך לדבר עמו".

וכן עשה השליח השני, שהלך לבדו אל בית הבחור, והרה"ק בעל טל חיים והברכה זצ"ל בידעו ששלח לו הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא אנשים מיוחדים שיבחנו אותו, חשב, כי בודאי שלח לכאן איזה אדם שהוא תלמיד חכם, והתחיל לומר איזה פלפול חריף ועמוג, בנוים גג על גג כיד ה' הטובה עליו כדרכו בקודש, ולאחר זמן ממושך הבחים כי השליח שבא לבחנו הוא שותק ואינו אומר ואינו מגיב כלום, שהרי בודאי לא הבין לא דבר ולא חצי דבר מכל אותו הפלפול, ורבינו בראותו שהשליח אינו אומר מאומה חשב לתומו, כי בודאי הטעם שאין השליח מגיב כלום הוא לפי שלא נראה בעיניו הפלפול שאמר, לפי שיש עליו קשיות חמורות, ואינו רוצה לבלבלו, ולכן אינו אומר כלום, אבל באמת לא נראה לו הפלפול בעיניו.

אמר לו רבינו הטל חיים והברכה זי"ע במוחו הנפלאה שהיה דבוק בתורה כשאינו נודע מה מתרחיש סביבו: "אם אינו נראה בעיניך הפלפול הזה, הנה אני יכול לומר לך ולחדש פלפול אחר, ואולי הפלפול הזה ייטב בעיניך", והתחיל לומר לו חדושים עצומים ביתר שאת ויתר עז, אבל אחר זמן קצר ראה והבחין שגם על פלפול זה השליח שותק ואינו מדבר ומגיב מאומה... ולכן התחיל לומר שוב פלפול חדש, וגם על פלפול זה אין האורח מסכים עמו, ושותק ואינו מדבר... וכראות רבינו כן אמר: "אורח יקר, זה מה שיש בכחי לאמר, יותר מזה אין בכחי, אם אין החידושים ופלפולים שלי נראים בעיניך, לך ואמור לרבך הגדול ששלח אותך, שזהו מה שאני יכול להגיד ולא יותר..."

וכשבא השליח בחזרה אל השליח הראשון התלמיד חכם, שאל לו מה היה עמו כל אורח הדרך, ואמר השליח" "אוי, כבר חכיתי שהבחור יגמור את כל פלפוליו וחידושיו, הוא היה כמעיין המתגבר, ולא ירדתי לסוף דעתו ולא הבנתי מה הוא אומר שם...", וכמובן שלאחר איזה ימים כשבא התלמיד חכם בעצמו, ובחן אותו, ראה והבין שהוא מלא וגדוש בש"ס ופוסקים, ובא הכל על מכונו, ונעשה לחתנו של הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא שלקח אותו אבור בתו ע"ה.

(קונטרס שיחות חסדי אברהם פרשת אמור)

*

סיפר הרה"ח המפורסם רבי וואלף ענגעל ז"ל מעיר האללאס מגדולי חסידי הרה"ק בעל טל חיים מליסקא זי"ע שהיה לו חנות, ויען שהיה פתוח גם ביום הראשון, הסית הכומר דשם את כל בני עירו שלא יקנו אצלו, ועי"ז גרם לו הפסד בפרנסתו. בצר לו נסע רבי וואלף לרבינו זי"ע וסיפר לפניו מצרת לבו ונתן לו קוויטל עם פדיון, וכאשר רצה להוציא הפדיון מכיסו הוציא שני שטרות אחת של עשרה זהובים בצע אדום, ואחת של חמשה זהובים בצבע כחול, ורצה להחזיר לכיסו החמשה זהובים וליתן לפדיון העשרה, ואמר לו רבינו שהיה ידוע בימיו למי שאינו מכיר בצורתא דמטבע מחמת שקוע בלמודיו, שיתן לו השטר של חמשה זהובים יען כי צבע הכחול מורה על מדת הרחמים. ורבינו לקח את הקוויטל והדליק בו את הלילקע שלו ונעשה דבוק בהעולמות עליונים, ורבי וואלף בראותו זאת היה לו עגמת נפש מזה אבל לא הרהיב עוז לומר לרבו מישהו, לאחר , זמן ממושך קם ואמר לו רבו, אל תירא ואל תחת ואל תפחד, מקובלני ממו"ח הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זי"ע א גוי דארף זיך בייגען אדער אנידער לייגען, לך לשלום כי הישועה קרובה לבוא, ואכן נתקיים דבריו במילואו, דכאשר חזר לביתו, שמע שהפעמון שלהם מצלצל, ונודע לו שהכומר הלך לרחוץ בנהר הטאז, ונקלע לתוך מערבולת ונטבע, כן יאבדו כל אויביך השם.

(דרכי הישר והטוב החדש דף תכ"ב)

*

סיפר הרה"ח רבי שלום שווארץ ז"ל מה ששמע בעת למדו בישיבת רבו מפי כ"ק אדמו"ר רבי צבי הירש השני מליסקא זצ"ל הי"ד בעל שערי הישר, כי אחד מגדולי חסידי ונאמן בית אביו הרה"ק הטל חיים מליסקא זי"ע שעוד הסתפוף בצל זקינו הרה"ק בעל אך פרי תבואה זי"ע היה הרה"ח רבי יוסף מעהר ע"ה, והיה לו בת שנישאת לבן משפחת קעניג מעיר סארוואש, אשר סבלה ל"ע מחולאים רחמנא ליצלן, והרופאים החליטו אומר שסכנה היא לה להוליד ולדים, ובצר להם נכנסו לרבם הטל חיים והפצירו שיעתיר בעדם שיזכו לזרע של קיימא, שהיה מפורסם בימיו לרפאות חולים ולברך בזרע של קיימא. ורבינו זי"ע אמר להם, שאל יעלה מורא בלבבם, כי בעזר השם יהיה לה ולד ותושע בבן זכר זרע של קיימא. וכן היה שנתקיים דבריו במילואו בכל תורתו וצדקתו, שנתעברה ותהר האשה. ובינו לבינו נתבקש רבינו הטל חיים לישיבה של מעלה, ושבק חיים לכל חי. ויהי כאשר קרבו ימיה ללדת, הורע מצבה עד מאוד ונחלשה גופה, והרופאים אסרו בעדה להוליד ולד, באומרם כי עכשיו שנתעברה וכורעת לילד, עליהם להשחית ולאבד את הולד רח"ל ואז תשארה בחיים, ואם לאו אז גם שניהן תאבדון רח"ל. ויהי כאשר סבבו שתי הרופאים אל מטתה, נתגלה לה הרה"ק הטל חיים אליה בחלומה, ואמר לה: "אל תיראי ואל תחתי, כי כאשר הבטחתי לכם מראש כי תלדי בנים בשלום, כן תהיה וכן תקום, רק אחת אבקש ממך, כי הרופאים העומדים סביב למטתך יעזבו את החדר וילכו החוצה". ויהי כאשר הקיצה משנתה גערה בהרופאים לצאת החוצה, וכאשר עזבו הרופאים את חדרה לא עבר זמן הרבה, ויצא ולדה לחיים טובים ולשלום בלי פגע ומכשול, וקמו דברי רבינו זי"ע כאשר הבטיח בעודו חיים חיותו, ותהום כל העיר מהסיפור.

(אור הישר והטוב פרק י"ד)

*

סיפר הרה"ח רבי שמואל גאלשטיין ז"ל מגדולי חסידי ליסקא, כי באותה תקופה שימש הרה"ק בעל טל חיים והברכה זי"ע בכהונתו בק"ק ערדא-בעניא היו כמובן מכבדו ב'סידור קידושין', ומנהגו של רבינו בכל שפעם שסידר בקידושין היה נכנס גם ל'באדעקען', היה נכנס בעינים סגורות, פניו כלפי מטה, והיה סומך על עצמו על שני גבאיו ומשמשיו. ואיתרחיש פעם בעת שהיה בחדר הנשים ששם היה הבאדעקען היו דוחפים את עצמם מאד, ואירע שגם דחפו לרבינו, ופתח את עיניו לדעת מה זה ועל מה זה כל הדחיפות האלו.

בעת סעודת החתונה דרש רבינו, ובין יתר הדברים אמר: כי בעת שנכנסו לבאדעקען היו דחיפות אשר גרם לי לפתוח את עיני, ונשתוממתי לראות דבר שלא ידעתי עד הלום, כי בעירינו ישנם כל כך הרבה 'אלטע מארדען', בתולות זקנות שטרם נשאו לאיש (באמת היו הנשים נשואות שהלכו רח"ל שהלכו בשערותיהם, אך רבינו ברוב תמימותו חשב שהמה בתולות ונתרגש מזה), והגביה רבינו קולו בבכי ואמר: "לא היה בידיעתי כלל, שבעירנו ישנם כ"כ הרבה בתולות זקנות, אלטע מארדען', אשר שערותיהם מעידין על כך, מן השמים ירחמו עליהם וישלחו להם זיוויגם הנכונים, שבעוד בשנה זו ימצאו למזל כשר'ע זיוויגם..."

הדברים אשר יצאו מלב טהור נכנסו לאוזן השומעים, ונעשה בעיר רעש גדול מדברים הללו, כי האנשים ג"כ נבהלו לשמוע "ברכת" הצדיק, שירא לנפשם שלא יתמלא השנה, וימותו, ונשיהם ינשאו לאחרים, ומיד ציווהו לנשיהם לגזוז שערותיהם, אשר במהירות קיימו את אשר ציווה להם. וכך הפך רבינו את העיר כולה לאנשים ירא ה', ובתמים תהיה עם ה' אלקיך.

(ספר הזכרונות לבית ליסקא דף ל')

*

הרב חסיד ר' גרשון רייך ז"ל כשהיה כבן שנה נחלה ל"ע במחלה שלא היה בנמצא אז תרופה ר"ל, ולקח אביו החסיד רבי אהרן יוסף רייך זצ"ל שו"ב דק"ק האדהאז יצ"ו, מגדולי חסידי בעל טל חיים והברכה זי"ע את הילד ובא עמו על שב"ק אל רבינו, וביקש ממנו שיעתיר ויתפלל בעד הילד שישלח לו השי"ת ישועה במהרה לרפאותו ולהחלימו מחליו. ויהי בבוקרו של שבת קודש כאשר גמרו התפלה, קידש רבינו על יי"ש כשהוא מעוטף בטליתו, ונתן מכוסו לשתות להילד, ואמר בזה"ל: "איך בין גוזר אז די מחלה זאל פון אים ארויס גיין", וכן היה שמני אז והלאה נעשה הילד כאיש אחד בריא כאחד האדם, והאריך ימים ושנים הרבה, ולא שבה אליו מחלתו כל ימי חייו.

(דרכי הישר והטוב החדש דף תכ"ג)

*

מדת השלום והאמת בתמימות לא ידעו אצלו גבול, ופעם אחת לעת זקנותו נתכבד בסנדקאות בעיר קערעסטיר, ופנה למקורביו ולמשמשיו שהיות שהוא בעיר קערעסטיר ע"כ ברצונו לילך ולבקר את הרה"ק רבי ישעי'לע מקערעסטיר זצ"ל שנתפרסם אז כאדמו"ר ולדרוש בשלומו, וגבאיו ומשמשיו רצו לעכבו ולמנוע מלבקר אותו, בטענה שאינו לפי כבודו שהרב יבקר תלמידו (כידוע היה הרה"ק רבי ישעי'לע זצ"ל תלמידו, והמשיך לשמש בקודש בהכנעה אצל הרה"ק הבעל טל חיים והברכה מליסקא זי"ע גם אחר פטירת רבו הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא, ואף רצונו עז שחתנותו יהיה בעיר ליסקא, כדי שיזכה שרבו הטל חיים יהיה המסדר קידושין שלו), עם כל זה מחמת מדת שלום ובורח מן מחלוקת הגיב ואמר, דעם כל זה ברצונו לבקרו, באומרו: "ער האט פארט באדינט דער שווער געטריי", ושוחחו השניהם בנעימים, וראו עד היכן השלום שרוייה ביניהם, וברח ממחלוקת כמטחוי קשת, ותהום כל העיר מהעובדא.

(צבי וחמיד בשם הרה"ח רבי שלום שווארץ ז"ל, הרה"ח רבי יצחק הארטשטיין ז"ל, והרה"ח רבי חיים בלאקסנהיים ז"ל)

*

נכדו הרב החסיד רבי אליהו לאווי ז"ל הי"ד בימי ילדותו כאשר היה אצל שולחנו הטהור של רבינו [הטל חיים] בשב"ק, רצה לחטוף א' מי"ב חלות, ולא עלתה בידו כי מי שהוא חטפו מידו, וזקינו רבינו הרגיש בדבר ואמר לו בזה"ל: "די וועסט האבען אזוי פיל אז די וועסט קענען געבען אנאנדערן אויכעט". ואכן ברכת רבינו נתקיימה שכל ימיו היה לו פרנסה בריוח. (אור הישר והטוב)

*

אצל הרה"ק בעל אך פרי תבואה מליסקא זצ"ל היה המנהג בקפידא גמירא, שביום הראשון דחג השבועות, זמן מתן תורתינו עלה לעליית מפטיר, שאז קורין במפטיר פרשת מעשה מרכבה, אמנם בשנתו אחרונה ציוה להגבאי שיקרא לרבינו [הטל חיים] שיעלה לתורה, וכאשר עלה רבינו לשולחן הבימה לעליית המפטיר עלי' שמאז ומקדם שייך כי אם לחותנו, עורר הדבר להחסידים לפליאה עצומה, ולא ידעו פשר הדבר, מדוע שינה רבם מרן הגה"ק ממנהגו וחזקתו, אך כעבור חודשיים מאירע זו, ונתבקש לישיבה של מעלה ליהנות מזיו השכינה, אך אז ירדו לעומק כוונת רבם, שרימז והכין וסמך את חתנו כבנו להיות ממלא מקומו, וכל הדברים השייכים עם שרביט הרבנות ימסרו לו. (דרכי הישר והטוב)

*

היו אומרים עליו: דמתמיד הרוצה ללמוד מניח רגליו על ספל מים דאם התרדימה יבא לקראתו יפול רגליו לתוך הספל של מים הקרים ועי"ז יתעורר, אמנם לרבינו [הטל חיים] שהיה כל כך דבוק בתורה עד שגם השינה לא היה יכול להפסיקו מלימודו. אך כאשר עברו יומיים שעדיין לא נתן שינה לעיניו אז בלית ברירה הי' מחזיק את רגליו בקערה מלאה מים קרים כדי שלא יירדם ויישן. (אור הישר והטוב)

*

מגודל התמדתו בתורה הקדושה כמעט שלא יצא מעירו, אך פעם אחת שהי' שעתא דחיקא לי' מאד מחמת נשואין של אחת מבנותיו, הפצירו אותו אנשי ביתו שיסע לאיזה שבת, ונסע אז על שבת אחת לעיר קאשוי, והרבה אנשים באו אז אצלו עם פתקאות ופדיונות, והתמרמר מאד שהיה לו על ידי זה ביטול תורה, והתבטא: "שדף גמרא אחת שוה אצלו הרבה יותר מכל הרעביסטווע". (צבי וחמיד)

*

לימוד תורת ה' היה כל חפצו כל מאודו וכל נפשו, כמעט שלא ידע מאיזה דבר חוץ מלימוד התורה, ונעשה צמוד כ"כ לתורת ה' עד שממש לא הכיר בצורתא דמטבע ולא היה יכול להבחין בין מנה לבין מאתים. פעם אחת ישב במסילת הברזל ביחד עם החסיד הישיש ר' טובי' גדלי' פריינד ז"ל, ובאמצע הנסיעה בא הקאנדוקטער לאסוף הכספים בעד דמי הנסיעה, וכאשר ניגש הקונדוקטער אל רבינו, פתח רבינו [הטל חיים] את כיסו ואמר לו שיקח כמה שצריך לדמי הנסיעה, ואמר ר' טובי' גדליה שראה והיה ניכר על רבינו שממש לא הכיר צורת מטבע. (אור הישר והטוב)

*

כאשר ביקר אצלו הרה"ק רבי אליעזר צבי מקאמארנא זצ"ל העמיקו בסוד שיח בחכמת הרמז, והרה"ק אמר שהרבה ענינים מחכמת הרמז שהציע בפני הרבה מגדולי המקובלים, הי' רבינו היחידי שהאיר לו עינים בהם. ופ"א ניגש לרבינו אחר עריכת השלחן ואמר לרבינו שבספה"ק פרע"ח נמצא מרומז את כל המשך הדרוש שאמר רבינו על שולחנו הטהור, והם מכוונים לסודן של דברים, ופני רבינו העלה אות של התפעלות שהרגיש בדבר.

רבי אליעזר צבי מקאמארנא הי' מספר בהתפעלות מגדלותו של רבינו בחכמה זו, וכאשר יצא הס' טל חיים והברכה על סוגיות הש"ס מבית הדפוס והגיע לידי בנו הרה"ק רבי יעקב משה זצ"ל, ואחר שעיין בה וראה כל בקיאותו וגאון חריפתו העזה של החידושים הנכתבים בעמקות גדול, אמר: "אני רק שמעתי מאאמו"ר על רוב בקיאותו על תורת הנסתר איך שכל כתבי האריז"ל שגורים על פיו, אבל שיהיה כה גדול גם בתורת הנגלה טרם שמעתי". (צבי וחמיד)

*

כנודע שהיו מוכרחים עפ"י חוקי המדינה ללמוד בכל יום איזה שעות לימוד החול, והיה מורה מיוחד לנערים ואשה למדה עם הנערות. פעם אחת הי' המורה נצרך לנסוע לאיזה זמן, וביקש את האשה שהיא תלמוד גם עם הנערים עד שיחזור. ובא אחד וסיפר לרבינו בביהמ"ד שהנערים והנערות לומדים בתערובות בכתה אחת, וכאשר שמע זאת מיד פשט את טליתו וחלץ התפילין שלו (כי כן היה יושב רוב היום לומד מעוטף בטלית ותפילין) ויצא לחוץ ורץ לבית הספר. חתן רבינו ה"ה הגה"צ רבי אהרן אויש זצ"ל אבד"ק לופעני יע"א שהיה אז שם, כי אכל אז מזונות אצלו, ויהי בראות כי רבינו רץ לבית הספר, אחז הוא לרבינו ואמר לו "חותני, יניח אותי, ואני אלך לסדר את הענין", כי פחד מאד שרבינו ילך, כי היה ע"ז עונש חמור מטעם המדינה למי שנכנס לבית הספר באמצע הלימודים, אבל רבינו התחיל לצעוק במקום שיש חילול השם וכו'.

רבינו אכן לא השגיח על דברי חתנו, ונכנס לבית הספר, וצעק אל הילדים "ארויס פון דא". האשה נסעה לאוהעלי והגישה תלונה לבית המשפט דשם, ועוד הוסיפה בתלונה יותר מהאמת. משפחת רבינו פחדו מאד מזה ונסעו לאוהעלי, ודברו עם איזה אנשים מכובדים שינסו להשתדל אצל השופט להמתיק את הגזר דין, וע"י סיבה היה אז שופט חדש ולא היה אף לאחד איזה קשר עמו, ולא מצאו איש אחד שיוכל להשתדל עבור רבינו.

הרבנית הצדיקת מרים לאה ע"ה אמרה לבעלה שיתפלל עבורו לישועה כי בדרך הטבע אין שום מבוא להנצל מעונש חמור ח"ו, והשיב לה בזה"ל: "פאר א אידישע זאך וועל איך זיצען אין תפיסה, איך האב גארנישט מורא". ואכן לא הצריך רבינו לירא, כי כאשר עברו איזה שבועות, אירע שפרצה שריפה בבית המשפט, ונשרפו כל התלונות שהיו מונחים שם, האשה המרשעת המתינה זמן רב שיזמינו אותה שתבוא להעיד כאשר יהיה המשפט, ואין קול ואין עונה, והחליטה בדעתה שמסתמא היהודים מאוהעלי שחדו את השופט, ומחמת בושה נסעה המרשעת לאמעריקא. (אור הישר והטוב בשם הגה"צ רבי יחיאל אויש זצ"ל אבד"ק וואלקאן יע"א ששמע מאביו הגה"צ אבד"ק לופעני זצ"ל חדב"נ של רבינו זי"ע)

*

רבינו הי' בידידות רבה עם הגאון רבי שמואל קרויס אבד"ק וואגאש, ואף שהי' הרב מוואגאש קשיש מרבינו בכ' שנה בערך, בכל זאת דיבר עם רבינו באות ערך וכבוד. הרבה לפלפל זע"ז כל אימת שנפגשו.הי' רגיל לבוא בכל שנה לליסקא ביודה"ל של הרה"ק בעל אך פרי תבואה זי"ע, ופעם אמר רבינו להגה"ק מוואגאש "און ווען נישט דער הייליגער שווער..." כלומר שיבא לליסקא גם בשאר זמנים של השנה,ואכן מילא בקשת רבינו והיו משתעשעים הרבה בתורה.

פעם שלח לו רבינו מכתב, ואת מכתבו סיים במילים אלו: "החותם כשמואל וכרבנן, הק' חיים בהר"ם ז"ל אבד"ק ליסקא". משפט סתום זה היה לחידה בעיניו ולא היה מצליח לפרשו, באותו שבוע באה רבי יהושע ברוך רייניץ אבד"ק טשעטשאוויץ זצ"ל לבקר את הרב מוואגאש, ובתוך שיחתם הראה לו המכתב וביקש להבהיר לו פשר המילים הסתומות "החותם כשמואל וכרבנן" המופיעים בסיום המכתב,ורבי יהושע ברוך רייניץ זצ"ל, נתייגע בפתרון החידה במשך שעה ארוכה. פתאום בתוך פלפולם קפץ הרב מוואגאש והכריז כי נתפשר לו הפתרון, וכן הסביר: "בכל הש"ס לא מצאנו מחלוקת בין שמואל ורבנן רק במקום אחד, במס' ברכות (דף י"א ע"ב), שם מביאה הגמרא מחלוקת בין שמואל ורבנן בשאלה האם אומרים "אהבת עולם" או "אהבה רבה". זו היא כוונת של הרב מליסקא,- השיב הגאון מטשעטשאוויץ. הוא רצה להביע בפניך את אהבתו הגדולה, ולומר לך שהוא אוהבך באהבה עצומה, ולכן במקום לכתוב זאת במפורש, רמז לך הדברים הללו במילים "החותם כשמואל וכרבנן..." ועכשיו תבחר לעצמך אחת משתי הדעות, ותדע שהרב מליסקא אוהבך או באהבת עולם או באהבה רבה...".

ולימים כאשר שוב נפגשו אמר הרב מוואגאש לרבינו פירושו, נענה לו רבינו שאכן ירד לסוף דעתו לכוון בדיוק כוונתו בזה, אבל הוסיף לומר דהכוונה הוא יותר, כיון דרק שם לגבי ברכות קר"ש נחלקו אם אומרים אהבה רבה או אהבת עולם, אך כאן שלא עוסקים בברכות של ק"ש, והמדובר הוא מה"וואגאש'ער רב", שפיר תרווייהו יודה, וא"כ חותם הוא באמת כשני המאן דאומרים באהבה רבה ואהבת עולם. (ראשית ישראל על מקוואות בסופו תולדות הגאון מוואגאש זצ"ל)